ארץ 2

מאת: עידו סוקולובסקי

"יש תוצאות." מיגל הטכנאי הרים את ראשו מהמסך "האויר ניתן לנשימה! הוא ניתן לנשימה קפטן!"

קפטן ג'. אדמונד, מפקד ספינת החלל 'תגלית',  הטה את ראשו וכיווץ את גביניו "בדיקה נוספת." הורה. 

"גם אצלי, אותן תוצאות בדיוק." אמרה ג'סיקה, קצינת המטאורולוגיה מצידו השני של חדר הפיקוד. 

"ומים לא חסרים על הכוכב הזה." מלמל קארלו הקצין השני "נראה לי שמצאנו את המטמון."

"קפטן." אמר הקצין הראשון הירושו יאמאשיטה "אנחנו חייבים לדווח לכדור הארץ."

ללא חיפזון, כשחיוך דק על שפתיו סב הקפטן והביט בסגן שלו. "ומה בדיוק בוער לך יאמאשיטה?" שאל "כדור הארץ יקבל את החדשות הטובות בזמן." הוא סקר את דמותו שהשתקפה בדופן המתכת של שולחן הבקרה ואז הסב את מבטו אל המסך הגדול של חדר הפיקוד. שם, מוקף בשחור החלל, זהר בכחול ולבן כוכב הלכת T5-HR. אלמלא היבשת הגדולה שבמרכז הכוכב אפשר היה לטעות ולחשוב שמדובר בתמונה של כדור הארץ. 

אדמונד זקר את סנטרו. "אני רוצה את רכב החלל מוכן בתוך שעה." אמר "כולכם, תמצאו לי אתר נחיתה על הפלנטה הזאת." 

"קפטן," אמר יאמאשיטה "אני מציע שארד לרציף השיגור לפקח  אישית על הכנת רכב החלל."

"בסדר גמור." אמר אדמונד והניף בידו בהיסח הדעת "כל השאר, לעבודה. אני רוצה רשימת אתרי נחיתה על המסך הזה תוך עשר דקות."

 

ברציף השיגור היו  ראג'י וג'ניפר עסוקים בהעמסת ארגזים על רכב הנחיתה כאשר דלת המעלית נפתחה ויאמשיטה פסע מתוכה. שני הטכנאים הפסיקו את עבודתם והתמתחו במקומם. 

"עמוד נוח." אמר יאמאשיטה. הוא סקר את השניים במבטו ואז את רכב הנחיתה. "הכל מוכן?" שאל.

"כבר מסיימים, המפקד." ענה ראג'י וג’ניפר הנהנה. יאמאשיטה צעד לעבר הרכב, הביט בו קצרות ואז החווה לעבר ג’ניפר בסנטרו. הבעה שואלת עלתה על פניה של ג’ניפר. אחרי רגע של היסוס  היא הרימה את הגיליון ההולוגרמי מארגז כלי העבודה שלצידה והגישה ליאמאשיטה שהתבונן בו לרגע ואז כיבה אותו והשיב אותו לג’ניפר. 

"תמשיכו בעבודה." אמר יאמאשיטה וחזר אל המעלית. שני אנשי הצוות חיכו שהדלת תיסגר מאחורי גבו של הקצין הראשון ואז הביטו זה בזו.

"למעבדה?" שאלה ג’ניפר. 

"ברור." אמר ראג'י "אם מישהו מחדר הפיקוד ישאל, הוא היה כאן וגם עשה בקרה על העבודה שלנו."

"פחות מדקה." השלימה ג’ניפר "ואת שאר הזמן הוא יבלה עם הטכנאית איבאנובה.".

"ואנחנו לא נתנדב להגיד לספר לקפטן נכון?" ענה ראג'י. הוא היה גבה קומה וכהה עור וכאשר דיבר אפשר היה לשמוע בקולו שרידים של מבטא הודי. 

"מה היא מוצאת בו בכלל?" שאלה ג’ניפר "אני לא הייתי נוגעת בו במקל."

"גם אני לא." אמר ראג'י "וזה לא מעניין, העיקר שאף אחד לא דוחף את האף."

"מתי אנחנו אמורים לפעול?" שאלה ג’ניפר. 

"מתי תלמדי לסתום את הפה?", דיאנה, הקצינה הטכנית, צצה כאילו משום מקום מאחורי אחד הארגזים, עיניה מכווצות וראשה מורכן כאילו התכוונה לנגוח בהם. 

"הוי, הבהלת אותנו." אמר ראג'י.

"תקשיב חתיכת הומו." אמרה דיאנה "אם אתה והחברה שלך כאן תמשיכו לדבר ככה ברציף אתם מעמידים את כולנו בסכנה."

"המצלמות מקולקלות מאז ההמראה." הזכירה לה ג’ניפר "נדמה לי שדאגת לזה."

"אני דואגת למה שצריך, זה לא אומר שמותר לכם לסכן את התוכנית שלנו." ענתה דיאנה, ג’ניפר פתחה את פיה לענות ודיאנה הסתה אותה באצבע מורמת "אל תעני לי בכלל. על התוכנית שלנו מדברים רק במגורים בשטח הבטוח. עכשיו תחזרו שניכם לעבודה."

ג'ניפר השפילה את מבטה ואחזה ארגז מטען וראג'י אחז בצידו השני, שניהם נשאו אותו יחד דרך הכבש אל רכב הנחיתה. 

כשהם היו בתוך החללית מחוץ לטווח ראייתה של דיאנה הרימה ג’ניפר לוח הולוגרמי מאחד הקירות וכתבה עליו "הכלבה הזאת תהיה הראשונה ללכת." ראג'י  נטל את הלוח ממנה וכתב "השנייה" ואז מחק את הלוח והשיב אותו למקומו. 

 

 

הטכנאית איבאנובה הייתה בשלב האחרון של אריזת התרמיל שלה כאשר יאמאשיטה נכנס למעבדה. 

"זה לא זמן מתאים הירושו," סיננה מבעד לבורג שהחזיקה בין שיניה "אני בצוות הנחיתה."

 "לא בשביל זה באתי." אמר יאמשיטה "אני צריך שתשלחי החוצה רובוט שיעביר תמונה של הכוכב הזה לכדור הארץ."

"השתגעת?" איבאנובה הזדקפה ומחתה את ידיה בצידי האוברול שלה "שאני אהרוס לקפטן את התמונה ההיסטורית? התמונה הראשונה שתגיע לכדור הארץ היא…"

"של הקפטן על עולם הבית החדש שלנו." השלים יאמאשיטה "נטשה, מדובר בתגלית חשובה, תגלית היסטורית והיא קצת יותר חשובה מהאגו של הקפטן. מצידי תעשי השהייה של עשרים שעות בערך." 

"ומה זה ייתן? התמונה תגיע אחרי שכבר כולם ידעו את החדשות."

"ואם לא?" יאמאשיטה התקרב לאיבאנובה ושם את ידו על כתפה "אנחנו באמת יכולים לקחת את הסיכון שבעוד חמש דקות תקרה פה תקלה בכור האטומי של החללית או שמטאור יפגע בנו והספינה תושמד?" 

איבאנובה הרימה את גבותיה "אתה לא טיפ טיפה חוזה שחורות?"

"אני יודע שהסיכוי לכך אפסי," אמר יאמאשיטה "אבל חייבים לוודא ששום תקלה, בלתי סבירה ככל שתהיה, לא תמנע מהחדשות להגיע לכדור הארץ."

הם עמדו רגע אחד בדממה, פניהם קרובים זה לזה ואז נשקה איבאנובה לקצין הראשון "אתה חמודי כזה כשאתה משחק את האחראי." וכשראתה את הבעת פניו מיהרה להוסיף "אל תדאג, אני אשלח את הרובוט, עכשיו לך מפה ותן לי להתרכז. אני חושבת על דברים אחרים כשאתה כאן."

הם התנשקו שנית ויאמאשיטה פנה לצאת מהמעבדה. ליד הדלת הוא הסתובב ואמר "ותשמרי על עצמך, אנחנו לא יודעים אם הכוכב הזה באמת מסביר פנים כמו שהוא נראה מפה."

 

"את הנאומים אני אשמור לרגע שנחזור." אמר קפטן אדמונד. הוא סקר במבטו את שתי השורות של אנשי הצוות שעמדו בדום מתוח ליד רכב הנחיתה. "בינתיים רק אגיד שאני גאה בכל אחד ואחת מכם ולא הייתי יכול לבקש לעצמי צוות טוב יותר. אנחנו עומדים בפני רגע מכריע בתולדות האנושות וכולכם תירשמו בדפי ההיסטוריה." הוא החווה בסנטרו לעבר דיאנה. 

"צוות הנחיתה, עלו על הרכב." הרימה דיאנה את קולה. איבאנובה וארבעת אנשי הצוות שלצידה סבו חדות על עקביהם וצעדו בסך לתוך הרכב. קפטן אדמונד הנהן לעבר הנותרים ואז פנה וצעד גם הוא בעקבות החמישה. רגע לאחר מכן נסגר כבש הנחיתה  וזמזום המנועים החשמליים מילא את חלל רציף השיגור. 

"לפנות את הרציף. לפנות את הרציף." קולה המתכתי של מערכת השיגור הדהד ברציף ואנשי הצוות הנותרים החלו להתפזר לעמדותיהם בעוד אורות רכב הנחיתה נדלקים בזה אחר זה.

חמש דקות לאחר מכן נפתח פתח בגופה הגלילי של ה'תגלית' וגוף המתכת של הרכב החליק מתוכו אל שחור החלל והחל עושה את דרכו לעבר הכחול והלבן של כוכב הלכת T5-HR.

 

בחדר הפיקוד כיווצה ג'סיקה את גביניה ואז פנתה אל יאמאשיטה שהיה עכשיו הקצין הבכיר על ה'תגלית'. "המפקד," אמרה ג'סיקה, "יש לנו בעיה."

מיגל וארקדי הסתובבו גם הם על כסאותיהם והנהנו בהסכמה. על המסך הראשי הופיעה הגדלה של איזור הנחיתה המיועד ויאמאשיטה לא היה צריך יותר  מדי הסברים כדי להבין את הבעיה.

"פרנסואה." פנה יאמאשיטה אל קצין הניווט "קבע לרכב הנחיתה מסלול אל האתר המשני." הוא הקליד קוד על שולחן הפיקוד ופניו של קפטן אדמונד מילאו את המסך. 

"קפטן." אמר יאמאשיטה "תצטרכו לבחור אתר חילופי, מתפתח הוריקן בדיוק במקום שבו הייתם אמורים לנחות."

אדמונד הקדיר את מצחו "ורק עכשיו עליתם על זה?" שאל.

"זה היה מאוד פתאומי קפטן." אמרה ג'סיקה "לא היה לנו זמן להיערך…"

"הו כשנחזור ל'תגלית' את תצטרכי לתת הרבה הסברים." קטע אותה הקפטן "אבל אין לנו זמן לשטויות האלו עכשיו. שפרנסואה ישלח לכאן את הקואורדינטות החדשות."

"כבר שולח." הודיע פרנסואה מעמדת הנווט. 

"לפחות מישהו אצלך מתפקד יאמאשיטה." רטן אדמונד וכיבה את הקשר. 

יאמאשיטה כיווץ את שפתיו. היה רגע של שתיקה ואז הוא פנה לעבר ג'סיקה. "לגבי המקום החדש, כדאי שנריץ עליו בדיקה מטאורולוגית מקיפה. אם יש הוריקן במקום אחד אולי גם ביעד הבא יש…"

הוא לא סיים את דבריו, דלת חדר הפיקוד נפתחה בקול רחש ואל החדר צעדה דיאנה מלווה בקבוצה של לובשי מדים מהצוות הטכני. 

"דיאנה?" שאל יאמאשיטה "מה את…?" הוא השתתק כאשר הבחין ברובה שבידה של קצינת הלוגיסטיקה. גם המלווים שלה היו חמושים כולם והם הביטו באנשי חדר הפיקוד כשהבעה אטומה על פניהם. 

"אל תזוז ואל תעשה שום תנועה פתאומית." הכריזה דיאנה, היא הנידה בראשה לעבר מיגל שקם ממקומו  אחד מהמורדים השליך לעברו רובה ומיגל תפס אותו וכיוון אותו לעבר יאמאשיטה. 

"מה פשר ה.."  פניו של יאמאשיטה האדימו "מיגל? ואת דיאנה, השתגעת לגמרי?"

"אני השתגעתי?" אמרה דיאנה "אתה זה שרוצה להביא הנה מיליארדי אנשים מכדור הארץ שיהרסו את כוכב הלכת היפה הזה. לנו פה יש רעיון יותר טוב, אנחנו נבנה כאן מושבה שתורכב רק מהאנשים שבספינה הזאת. קומץ של אנשים כשירים שיקימו כאן גן עדן חדש."

"המיליארדים שעל כדור הארץ, הם אלו ששלחו אותך הנה." יאמאשיטה התמתח במקומו והתכוון לומר עוד משהו אבל דיאנה קטעה אותו.

"את שלב הוויכוחים כבר סיימנו מזמן." אמרה דיאנה "עכשיו תשדר שדר אחרון לכדור הארץ ותגיד להם שהכוכב לא ראוי לחיים."

"ואחר כך?" שאל יאמאשיטה "מה יקרה כשהם ישאלו למה אנחנו לא חוזרים?"

"כל דבר בעתו." חייכה דיאנה "עכשיו תשדר…"

"יש לנו בעיה." אמרה ג'סיקה בקול רועד.

"תסתמי את הפה כלבה." צעקה דיאנה.

"אבל.. אבל.. " ג'סיקה הצביעה ביד רועדת על מסך העבודה שלה. מיגל עשה כמה צעדים ורכן מעבר לגבה של קצינת המטאורולוגיה. 

"היא צודקת." אמר מיגל "יש אינדיקציה להתפרצות געשית באתר שבו הקפטן עומד לנחות."

"אתה שוכח את עצמך מיגל." אמרה דיאנה "אתה לא עובד יותר בשביל הקפטן. שינחת שם ויתכסה בלבה רותחת מצידי."

 ידו של יאמאשיטה לחצה על כפתור חירום בשולחן הבקרה שלו. קולו של צופר החל להדהד בכל רחבי החללית מלווה בצפירות עולות ויורדות. 

"מרידה." הכריז יאמאשיטה "כולם ל.." הוא לא סיים את דבריו. לא פחות משלושה רובים הרעימו  בו זמנית וגופתו של הקצין הראשון הועפה לאחור, התנגשה בקיר ונפלה בחבטה על הרצפה. ג'סיקה פרצה בצווחות ומיגל הידק את ידו הפנויה סביב פיה.

"חלאות," אמר קארלו. רובה שאחד המורדים כיוון אל פניו גרם לו להשתתק. 

דיאנה צעדה אל גופתו של הקצין הראשון . היא נעמדה מעליה ונענעה בראשה "טיפש, הוא חשב שלא דאגנו כבר להשתלט על כל הספינה לפני שנכנסנו הנה." היא הפנתה את ראשה אל ג'סיקה  "את ג'סיקה תמצאי לנו אתר נחיתה חדש. כזה שיכול להתאים לכל הספינה המזוינת הזאת."

"להנחית את הספינה?" נשמע קולו של  פרנסואה מצידו השני של החדר.

" ואתה פרנסואה," המשיכה דיאנה " תקבע לנו מסלול לשם אם אתה רוצה לחיות."

"א..אבל," גמגם פרנסואה "אם ננחת לא נוכל להמריא.. האטמוספירה."

"וזאת בדיוק הכוונה," אמר מיגל "אנחנו מתכוונים להיעלם מהטלסקופים של כדור הארץ לתמיד." הוא רכן מעל ג'סיקה ואמר "קדימה, תמצאי לנו מקום." ואז הוסיף בקול נמוך "אל תדאגי, אני לא אתן שיפגעו בך." ג'סיקה השיבה לו במבט אטום ואז בצייתנות החזירה את מבטה אל המסך. דממה השתררה בחדר למשך דקה או שתיים ואז אמרה ג'סיקה "הנה שם, רצועת חוף שטוחה ורחבה מאוד."

"פרנסואה, תקבע לנו מסלול." אמרה דיאנה. 

באותו רגע נשמע צפצוף ופניו של קפטן אדמונד מילאו את המסך הראשי.

"יאמאשיטה, למה אתה מפריע לי באמצע הנחיתה?" אמר אדמונד לפני שהרים את מבטו אל המצלמה והוא השתתק, פיו פעור לרווחה. 

"קפטן," אמרה דיאנה "כמה נחמד מצידך להצטרף אלינו."

"דיאנה? מה את עושה על גשר הפי.. אלוהים אדירים, מה קרה לקצין הראשון? למה אף אחד לא…"

"אתם רואים עד כמה החברה שלנו חולה?" דיאנה התיישבה על שולחן הפיקוד והטתה את ראשה לאחור "וזה האפס שאמור היה להיות האיש הכי מפורסם בתולדות האנושות. רק בזכות האגו המנופח שלך קפטן התוכנית שלנו עבדה. אם היית מצווה לשלוח את החדשות הטובות לכדור הארץ ברגע שגילינו את הכוכב הזה…" היא הפנתה מבט מלא שנאה אל דמותו של אדמונד "הספינה הזאת הייתה מתרסקת עשרים פעם אם לא אנחנו העובדים הפשוטים בקומות התחתונות שעושים את העבודה האמיתית בזמן שלא יוצלח כמוך…"

"קפטן, יש התפרצות געשית באזור הנחיתה שלכם." צעקה ג'סיקה. 

"פעם אחרונה שאת קוטעת אותי." צעקה דיאנה וכיוונה את הרובה שלה אל ג'סיקה. מיגל התייצב בין ג'סיקה לבין דיאנה וכיוון את רובהו אליה "את לא…" אמר אבל ירייה של אחד המורדים הפילה אותו על הקרקע. 

"רוצחת." צעק קפטן אדמונד וג'סיקה פרצה בצווחות. דיאנה חבטה על שולחן הפיקוד. דמותו של הקפטן נעלמה ובמקומה הופיע שוב כוכב הלכת על המסך. 

אחד המורדים ניגש אל ג'סיקה וסטר לה בכוח. הצווחות התחלפו ביבבות חנוקות. דיאנה הביטה בגופתו של מיגל ואז השיבה את מבטה אל ג'סיקה. "עלית לי באיש צוות." אמרה "כדאי מאוד שתתעשתי ומהר אם את רוצה להישאר בחיים, לפחות עד שננחת."

"מה הכתם הזה?"  בקע קולו של קארלו. הוא הצביע על המסך הראשי. קרוב למרכזו של כוכב הלכת בינות לכחול והלבן הופיע כתם כהה." 

ג'סיקה הסתכלה על הנתונים במסך שעל השולחן שלה "זה..זה…" פלטה בקול בוכים "זאת סופה. סופת ענק בים." צחקוק היסטרי נפלט מפיה "יהיה צונאמי בקרוב. ואת מנחיתה אותנו על החוף." היא הרימה עיניים דומעות אל דיאנה וחיוך מעוות עלה על שפתיה "תכננת הכול ממש טוב נכון? מפקדת דגולה שכמוך."

דיאנה לא ענתה, היא כיוונה את הרובה שלה אל פניה של ג'סיקה. ג'סיקה דמעה ומשכה באפה אבל השיבה לדיאנה במבט יציב. 

"תמצאי לנו יעד אחר." אמרה דיאנה "ואל תחשבי שאני אהסס לירות בך אם תתחכמי."

"הם חוזרים." נשמע לפתע קולו של פרנסואה.

"מי חוזר?" שאל קארלו. 

"רכב הנחיתה, הם בדרך אלינו." ענה פרנסואה. 

שוב נשמע צפצוף ושוב הופיעה תמונה על המסך הראשי אבל הפעם היו אלו פניה של הטכנאית איבאנובה שמילאו את המסך. 

"איבאנובה?" הרימה דיאנה את גבותיה "איפה הקפטן המהולל שלנו?"

"האידיוט מחוסר הכרה, כל השאר נעולים מחוץ לתא הטייס." ענתה איבאנובה "את, בעצם כולכם, תשלמו על מה שעשיתם להירושו."

"אל תהיי טיפשה." גיחכה דיאנה "אני לא מתכוונת לתת לך לעגון פה שוב."

"אני יודעת." חיוך מר הופיע על פניה של הטכנאית והיא ניתקה את השיחה. את פניה של איבאנובה החליפה תמונת הכוכב. על רקע הכוכב ניתן היה לראות את רכב הנחיתה, גודלו כראש סיכה אבל הוא הלך וגדל בעוד דיאנה מתבוננת בו. כמה ברקים כחולים הופיעו בשמי הכוכב. 

"זאת הסערה." מלמל קארלו "הברקים האלה צריכים להיות ענקיים אם אנחנו רואים אותם מפה". 

"שתוק." סיננה דיאנה "מה הסיפור של איבאנובה?"

"נראה לי," אמר פרנסואה באיטיות "שהיא מתכוונת להתנגש בנו. ואם אני חושב על זה, המעטה של הספינה הזאת לא עבה במיוחד במקומות מסוימים."

"פרנסואה, תמרון התחמקות." פקדה דיאנה.

קול רם של חריקת מתכת מילא את חדר הפיקוד מלווה בזעזוע שגרם לדיאנה להתנודד על מקומה.

"מה לעזאזל קורה פה?" צעקה דיאנה.

"זה המדור התחתון." אמר קארלו "הם… הם ניתקו את גוף הספינה מאיתנו. אנחנו שטים עכשיו בחלל עם המנוע הראשי אבל רקטות הנחיתה נמצאות בחלק השני…"

על המסך הראשי הופיעו פניו של ראג'י, מאחוריו עמדו ג’ניפר ועוד כמה אנשי צוות. ביניהם היו שניים מאנשיה של דיאנה, פניהם חבולים והם קשורים ברצועות. 

"ראג'י? מה לעזאזל קורה כאן?" הרימה דיאנה את קולה. 

"מרד." אמר ראג'י ביובש "זאת האופנה היום לא?"

דיאנה לטשה בו עיניים בתדהמה וראג'י המשיך באותו קול חסר גוון "הרעיון שלך טוב אבל דורש קצת כוונון. אם רוצים להתחיל מחדש על הפלנטה הזאת עם קומץ אנשים, כדאי להשאיר בחוץ את כל תאבי הכוח ורודפי השררה"  והוא החווה בידו לעבר שני השבויים שלו "ואת הכלבים שלהם."

צחקוק נשמע מכיוונו של פרנסואה, במהרה הצטרפו אליו ג'ניפר וקארלו.

"ראג'י אתה לא חושב בהגיון." אמרה ג'סיקה "יכולות להיות חיות טרף על הפלנטה הזאת וכל הרובים אצלנו. איך תשרדו שם בלי נשק?"

"שני רובים כבר יש לנו." ציינה ג'ניפר. לידה הניפו שני אנשי צוות את הרובים שלקחו מהשבויים שלהם. "אתם לעומת זאת תקועים עכשיו בחלל בלי יכולת לנחות. מערכות הניווט קיבלו את הקוארדינטות לנחיתה אז אנחנו נגיע בשלום לקרקע. אתם לעומת זאת לא תוכלו לנחות בלי הרקטות. אתם תישארו פה בחלל בלי מספיק אוכל ומים לחזור לכדור הארץ."

חיוך עלה על פניה של דיאנה "אתם תנחתו ישר לתוך צונאמי." אמרה. היא הפנתה את מבטה אל ג'סיקה "תגידי להם." 

ג'סיקה כיווצה את שפתיה לקו דק וישר ושתקה. 

"תגידי להם!"  

"רכב הנחיתה מתקרב." הרים קארלו את קולו "הוא טס ישר אלינו. את עדיין יכולה להיכנע דיאנה."

"פרנסואה, תמרון התחמקות." אמרה דיאנה. 

פרנסואה שילב את ידיו על חזהו ולא אמר מילה.

"תיכנעי עכשיו." אמר קארלו "או שכולנו נושמד."

דיאנה כיוונה את הרובה שלה אל פרנסואה ואחרי רגע נמלכה בדעתה והסיטה את הקנה לעברו של קארלו "תמרון נחיתה או שאהרוג את החבר שלך כאן." אמרה.

"אל תעשה כלום." אמר קארלו בקול חנוק. פרנסואה הנהן בתגובה. 

דיאנה לחצה על ההדק. 

 

לטיפה עמדה במרכז חדר הבקרה וידיה על מותניה. היא הביטה מבעד לחלון הגדול בנוף המדברי של מה שהיה פעם היער השחור של גרמניה. 

"לפני שאני מודיעה שאיבדנו עוד ספינה אני חייבת להיות בטוחה." אמרה והסתובבה אל פיוטר.

פיוטר שילב את ידיו מאחורי עורפו ונשען לאחור "הם הודיעו שהם הגיעו אל הכוכב ואז השידורים פסקו." אחרי רגע של שתיקה הוסיף "הסיכוי היה קלוש מלכתחילה. לכן רק לא יוצלחים נשלחים למשימות האלה. את הטובים משאירים פה כדי שיצילו את מה שאפשר."

"אל תחמיא לעצמך." סיננה לטיפה אבל צפצוף רם קטע את דבריה.  "תסתכל מה…" החלה לטיפה לומר אבל לא היה צורך. פיוטר כבר היה רכון על העמדה שלו והקליד פקודות ברצף. 

"מסתבר" מלמל פיוטר "שהיה להם מספיק שכל להשאיר רובוט שיצלם את הכוכב לפני שהם נחתו עליו.".

"תעלה את ההולוגרמה." פקדה לטיפה. פיוטר ציית ודמותו של T5-HR התממשה בחלל החדר.

"זה הכוכב?" שאלה לטיפה בחוסר אמון. פיוטר הנהן קדורנית בתשובה. 

בתוך ההולוגרמה הופיע כדור שחור כפיח שהבזקים אדומים ניקדו פה ושם את פני השטח שלו עדות להתפרצויות געשיות מפלצתיות. את כל התופת הזאת כיסתה רשת של ברקים כחולים שהבזיקו בלי הרף באטמוספירה של הפלנטה. 

"לא פלא שהם הושמדו." מלמלה לטיפה "הם התקרבו יותר מדי ובשביל מה? ברור שבמקום הזה מחכות רק צרות."

"אמרתי לך." ענה פיוטר "רק לא יוצלחים נשלחים למשימות האלה."