המכשפשופה

מאת: גדי אלכסנדרוביץ'

הסוס דהר על פני כרי הדשא הירוקים, על יד האגמים התכולים ובמעלה הגבעות התלולות. בעלי החיים הקטנים נסו מפניו, הילדים בשדות עצרו להתבונן בו בפליאה, תחושת המהירות הייתה משכרת ממש. כל רכיבה על הסוס הזה הייתה חוויה בלתי נשכחת.

 

לליידי אליזבת זה לא הספיק. השמיים קראו לה.

 

כשנכנסה לביתה הייתה סמוקת לחיים, לא רק בגלל חווית הרכיבה אלא יותר מכך – בגלל שכעת גמלה בליבה חד משמעית ההחלטה לבצע את מה שהיא דוחה כבר חודשים ארוכים, בגלל ביישנות שהייתה אמורה להתפוגג מזמן. היא הספיקה בדיוק אל זמן השיעור הפרטי; זה טוב, כך מאסטר מורגן לא יזעם על בזבוז זמנו ויהיה במצב רוח טוב.

 

אליזבת החליטה להיות במיטבה בשיעור הזה והיא ביצעה היטב את כל התרגולים המעשיים שמורגן ביקש: התבשיל רתח בסיר שלו, הבד הצטבר בעליזות בתחתית נול האריגה, והפסנתר השמיע נגינה עליזה – כל זאת מבלי שאליזבת תצטרך לקום מכורסתה. בקרוב היא תשלוט לחלוטין בכל הקסמים שנדרשים לנערה בגילה ומעמדה. זה היה קל, קל מדי. הגיע הזמן לעבור לשלב הבא.

 

"מאסטר מורגן?" היא גייסה את כל הבעת התמימות שיכלה לשוות לעצמה לשם כך. "יש קסם שרציתי לשאול אותך לגביו."

 

מורגן הביט בה בחיוך מרוצה. "קסם הכביסה שדיברתי עליו לפני שבועיים? איזה יופי, אני באמת חושב שאת מוכנה אליו, למרות שרמת הקושי…"

 

"לא, לא, משהו שונה לגמרי. כלומר, אני אשמח ללמוד את קסמי הכביסה סוף כל סוף, חיכיתי לזה הרבה, אבל יש לי שאלה על משהו שונה לגמרי."

 

מאסטר מורגן מצמץ לרגע בתמיהה ואז נחתה עליו הבנה ופניו עטו הבעה מבוהלת. "הו, לא, לא. אלו לא הקסמים שאני אמור ללמד אותך. תהיה לך הדרכה טובה עליהם בבוא הזמן! מקוסמת מנוסה! אני לא האיש ל-"

 

"גם לא זה, מאסטר מורגן!" אליזבת בקושי עצרה את עצמה מלהתגלגל מרוב צחוק, היא בכלל לא חשבה שתתפרש כך. "אני רוצה להצמיח לסוס כנפיים. שיהיה סוס מעופף".

 

"אה-הא." למאסטר מורגן הוקל לרגע, והוא החליף את הארשת המובכת בארשת רצינית. "אני מצטער, זה פשוט בלתי אפשרי."

 

"בטח שזה אפשרי!" התרגזה אליזבת. "עושים את זה בברגלייב ובפונטנה וגם אצל הגרימלקים עושים את זה" (מאסטר מורגן נולד וגדל בפונטנה).

 

"לא התכוונתי שאי אפשר לעשות את זה בעיקרון. התכוונתי ש-"

 

"התכוונת שאתה לא יודע איך? זה כבר לא סוד תעשייתי, אם זה הגיע לגרימלקים יש את זה לכולם."

 

"לא, גם לא זה. אני יודע את זה, בערך, הסתכלתי על זה כמה פעמים. זה דורש השקעה רצינית של זמן ואנרגיה-"

 

"יש לי זמן ואנרגיה!" התפוצצה אליזבת. "אם אני יכולה לארוג ככה את המסעות של מירו, חלק ב' בשביל כל הקיר של חדר ההסבה שלנו, בוודאי יש לי גם זמן ואנרגיה להצמיח כנפיים לסוס מסכן אחד שכבר נמצא איתי בקשר רגשי חזק מספיק! זה אמור לעזור! בדקתי!"

 

"נראה שכבר חקרת את הנושא הרבה יותר ממני", מאסטר מורגן כיווץ את מצחו. "אפילו יותר מאשר אישה אמורה לחקור נושאים כאלו, זה לא דבר בריא, את יודעת? הכרתי כבר מספר נשים שנפלו למשכב בגלל שהמאמץ המוחי-"

 

לאליזבת לא היה כוח לשמוע את הנאום הזה שוב. "חקרתי, בדקתי, יש לי את ההסברים של הבערך ואת רשימת התנועות, אבל אין הסברים איך לבצע אותן ובלי שתדגים לי אני גם לא אדע, ואתה יודע כבר שככה זה עובד, אז למה אתה מתחמק?"

 

"אני מצטער, אליזבת, אבל נשים פשוט לא מסוגלות לעשות קסמים כאלו."

 

"למה, כי המוח שלי לא יעמוד בזה? כי אני לא חכמה מספיק?", אליזבת עברה למתקפה חזיתית.

 

מורגן נאנח. "קיוותי שלא נגיע אף פעם לדיון הזה, אבל בסדר. מה שאמרתי על מאמץ מוחי הוא נכון אבל זה לא העניין פה. אמרת שמצאת את רשימת התנועות. בוודאי יש שם את חיזמיר שאת מכירה כבר ועושה מצוין, נכון?"

 

ידה המאומנת של אליזבת התרוממה מעצמה בפיתול ונקישת אצבעות. גל של אור בקע מהן, והאצבעות רכבו על הגל והסתובבו סביב עצמן, בצורה שלצופה הלא מיומן מן הצד הייתה נדמית לא טבעית, לא אנושית, ובתור התעללות ביד אפילו אם היד הייתה עשויה מגומי. לאחר מכן נשמע קול נפץ קטן והתפשט ריח חרוך – התוצאה של התווית סימן הקסם הזה ללא שום המשך. אליזבת שקעה מעט יותר בכורסתה – המחיר האנרגטי של ביצוע התנועה הזו לא היה זניח. לא הייתה לה שום סיבה לבצע אותה כעת, מלבד התרברבות – בסופו של דבר, נדרשו לה כמעט שנתיים כדי להשתלט על חמש השניות הללו.

 

"כל הכבוד, באמת. אני לא מנסה לזלזל. את חיזמיר את עושה כמו אמן אמיתי. אבל ברשימה יש גם, למשל, את טרטודה ואת פילמוסו, נכון? אלו תנועות לא פשוטות אבל די סטנדרטיות בלחשים מהסוג הזה. אבל אף פעם לא לימדתי אותך אותן, כי את לא יכולה לבצע אותן. פשוט חסר לך מה שנדרש לשם כך."

 

"אני לא מבינה," אמרה אליזבת. "אין לי ידיים? רגליים? לשון? אף? אוזניים? בטן? יש לי אפילו שיער-" היא נפנפה את רעמתה המפוארת – "מה שדרך אגב אין לך. אז מה חסר לי בשביל הטרטודה הזו שלך? אה." היא השתתקה לרגע כשהבינה. "אוי. אלים אדירים!" עיניה נפערו. "אלים אדירים. אתה לא רציני? נכון?"

 

"אני מתנצל." אמר מאסטר מורגן. "קצת מביך אותי לדבר על דברים כאלו, אבל כן – יש לנו הרבה קסמים שמתבססים על זה. באמת לא ידעת? הרי יש ספרים עם איורים עבור… אה, אני מבין. זה לא משהו שאמך תאפשר לך להגיע אלייך. אולי היא תכעס עלי שבכלל סיפרתי לך."

 

"טכנית, לא סיפרת כלום." אמרה אליזבת, מנסה לשמור על הומור בזמן שהייאוש משתלט עליה.

 

"שנעבור לדבר על לחש הכביסה?" ניסה מורגן להצהיל את האווירה. הוא לא הצליח.

 

"תגיד, מאסטר, כמו שיש לך את הטרטודה הזו שרק אתם יכולים, גם לנו יש… יש משהו שרק אנחנו יכולות?"

 

"אני ממש מצטער" הצטער שוב מאסטר מורגן. "זה פשוט לא עובד ככה."

 

השיעור עבר לדון באפשרות הפלאית לייבוש בגדים ללא קמטים.

 

*******

 

לואיס ישב אל שולחנו. התה הפיץ ריח נעים מהקנקן, קוביות דבש נקטר המתינו בדממה בצלוחית שלצידו. על הצלחת כבר המתינו עוגיות שוקולד ופרוסת לחם עם ממרח ונקניק משובח… דג, צריך להיות שם דג היום. לואיס מיהר אל המזווה וביצע החלפה זריזה. הוא חזר לשולחן במהירות, הביא את הפרוסה לכדי שלמות, והתיישב. בדיוק בזמן. השעון צלצל חמש אחר הצהריים. הגיעה השעה היפה של היום. הוא מזג לעצמו מהתה, קירב את אדיו אל פניו, הריח בהתענגות, הרים את הספל אל שפתיו…

 

נשמעה דפיקה בדלת.

 

עד שפתח את הדלת כבר עבר לואיס מספר שלבים: הכחשה שבכלל הייתה דפיקה, זעם על ההפרעה, ואז ניסיון נואש ללגום תה בצורה שתשמר מעט מהחוויה הנמלטת – מה שכמובן הוביל לכוויה בלשון. את הדלת פתח לואיס בשלב הצער על כך שהתה הומצא בכלל בידי אנשים ערלי לב שודאי איש לא הפריע להם בשעה חמש אחר הצהריים.

 

הוא לא הרשה לעצמו להגיע אל שלב הפחד מפני האדם שכנראה יהיה בצד השני של הדלת.

 

"לורד לואיס?" שאלה המבקרת שלו כאשר הדלת נפתחה. "האם אפשר להיכנס? התחיל גשם בהפתעה."

 

לואיס בהה בה בתדהמה. הוא ציפה למשהו שונה לחלוטין מנערה רטובה שנראית מוכרת בצורה חשודה. לרגע היסס והרהר בכללי הנימוס, אבל למי אכפת מהם בעצם. "היכנסי, היכנסי! יש אש חמה באח ותה שבטח קצת התקרר… כלומר, לא רציתי להאשים, התכוונתי שאפשר לחמם אותו! זה בסך הכל תה, נכון? זה בכלל לא קשור לכך שהשעה הייתה חמש! סליחה, לא התכוונתי לרמוז שאסור לבקר אותי בחמש!". במשך כל הזמן הזה הגשם המשיך לרדת על האורחת עד שהיא הדפה את לואיס בעדינות ונפנתה לרעוד קצת אל מול האח.

 

ללואיס היא נראתה בת שמונה עשרה בערך, צעירה ממנו כמעט בעשרים שנים. בגדיה היו בגדי אצילים, מהסוג שאסור להרטיב אף פעם, והיו כעת ספוגי מים לחלוטין. "תרצי שאחמם את התה?" ניסה לואיס לשאול שוב אבל זכה להתעלמות. לואיס הביט בה מבולבל, תוהה איזה אוכל אפשר להציע לאדם שאינו מגלה התלהבות לנוכח תה. אבל לא נראה היה שהיא רוצה אוכל בכלל, כי אחרי שהחלה להרגיש את חום האח צץ לפתע שצף הדיבור: 

 

"אוקיי לורד לואיס אז הסיפור הוא זה. שמי אליזבת אבל זה בכלל לא חשוב. אולי אתה זוכר אותי, לפני שנה וחצי בערך אמא שלי ואני ביקרנו אצלך כאן בבית אני אפילו זוכרת את האח הזו. הכנסת אותנו לבית המלאכה שלך והראית לנו את מה שקראת לו המכשפשוף ותקשיב זה היה מדהים התרשמתי מזה עמוקות. הכרתי כבר קסמים אז אבל זה באמת היה דבר שלא ראיתי קודם ואולי אתה זוכר שלחתי לך כמה מכתבים אז וגם בעצם שלחתי עוד שניים ממש בשבועות האחרונים ולא ענית לי וזה בעצם קצת חבל כי לקודמים ענית ממש יפה." היא נעצרה והחלה להתנשם. 

 

לואיס ניסה להיזכר. "ביקרתן בבית המלאכה? אני לא זוכר שהיו הרבה מבקרות… אה! זה כנראה היה בדיוק ביום שבו הצגתי את המכונה לראשונה לציבור. אני באמת זוכר שבמהלך ההדגמה הייתה מישהי ששאלה המון שאלות." הוא נעצר ומייד המשיך בבהלה "אבל שאלות מצוינות! חכמות! לא התכוונתי שאלות מציקות!" 

 

"כן, זו הייתה אמא שלי" חייכה אליזבת. "אני לא הוצאתי מילה. הייתי יותר ביישנית אז". 

 

"אז נעים מאוד להיפגש שוב ולדבר, אליזבת. מה בעצם השתנה?"

 

"גדלתי קצת ולמדתי די הרבה קסמים ולמדתי גם שאם שותקים לא משיגים כלום. ויש לי מה להשיג. לא קראת את המכתבים האחרונים שלי, נכון? הסברתי את הכל שם."

 

הנה זה מתחיל, חשב לואיס. "אני מתנצל, לא עניתי לשום דבר בשבועות האחרונים. אני, אה… קצת הפסקתי לבדוק דואר לאחרונה, דברים לא נעימים התחילו להגיע."

 

"אוי."

 

"כן, האמת היא שזה קשור למכשפשוף. אני לא בטוח אם את זוכרת אבל כשהצגתי אותו אמרתי שהוא רק שביעית גמור."

 

"אני זוכרת. אמרת שהוא אבטיפוס לגרסה מלאה שתהיה מוכנה עוד שנתיים." אליזבת זכרה את אמה מניחה ידיים סקרניות על המכונה ומעלה תהיות עד כמה ניתן להגדיל אותה.

 

"בדיוק. ועכשיו נשארו לי חודשיים וחצי, והמלכה כבר עומדת לי על הראש ושולחת כל שבוע את שר הקסמים שלה לבדוק מה קורה ולרוע המזל הגרסה המלאה עוד לא גמורה". 

 

"אה."

 

שתיקה.

 

"אז כמה מהמכשפשוף כן גמור?"

 

"שביעית."

 

אליזבת התבוננה על לואיס והשוותה אותו בדמיונה לאיש שראתה לפני שנתיים. האיש ההוא היה שמח ומלא תקווה והתלהבות, והאיש הזה היה שבור, כבוי ומפוחד. מה שאליזבת לא ידעה הוא שעיקר ההבדל נבע מכך שלפני שנתיים לואיס היה לאחר התה של חמש וכאן הוא לא הספיק לשתות אותו. 

 

"אבל למה בעצם זה ככה? הרי התקדמת כל כך יפה בעבר."

 

"ובכן, זה סיפור די מטופש ביסודו של דבר. אני זקוק לגלגלי שיניים. הרבה מהם. חשבתי בשעתו שאוכל להשתמש באלו שיש לי גם בהמשך, אבל בשביל החיבורים המשניים… אה… שאכנס לפרטים טכניים? את מכירה אותם?" 

 

"אני לא מבינה בזה כלום. לכן פניתי אליך בעצם, אני צריכה מכונה בשביל-"

 

"אוקיי אז בלי פרטים טכניים. השורה התחתונה היא שאני צריך גלגלי שיניים בגדלים מאוד ספציפיים שאין למצוא בשוק. הרבה גלגלי שיניים. הרבה. אני מתקשה להסביר כמה הרבה. וזה הון תועפות להזמין כל כך הרבה כשהם מגדלים שונים זה מזה ולא סטנדרטיים והתקציב שקיבלתי מהמלכה כבר אזל, אז מצאתי את עצמי משכתב ומשכתב את התוכניות בניסיון לעקוף את זה ולהשתמש ברכיבים שכן זמינים וכרגע אין לי כלום ושום דבר." (היו גם רכיבים בעייתיים שאינם גלגלי שיניים, אבל קל היה ללואיס יותר לומר "גלגלי שיניים" על כל דבר).

 

"אמא שלי עשירה, אבל לא יותר מהמלכה. אני לא חושבת שאוכל להשיג לך גלגלי שיניים. אבל האמת היא שבאתי להציע לך משהו שונה לגמרי."

 

אה, ככה? ילדה קטנה שבאה להמציא את הגלגל מחדש עבור לואיס? מצוין! לא היה דבר שלואיס רצה יותר מאשר אחרים שמתעניינים במכונה שלו, כל עוד הרעיונות שלהם נשארים הגיוניים. "בסדר גמור, אני מקשיב."

 

"אני רוצה ראית כל לוודא שהבנתי נכון את המכשפשוף. מה שהוא עושה הוא להשתמש בתנועת קסם אחת ויחידה כדי להכין שיקויים בצורה יעילה יותר מאלכימאים?"

 

"לא לגמרי. אלכימאי מומחה בוודאי יכול לעשות את זה בצורה יעילה יותר. המטרה שלי היא לעשות את זה בלי אלכימאי מומחה בכלל. העניין הוא שלאלכימאים יש תנועות מורכבות מאוד שרוב הקוסמים לא מצליחים ללמוד בכלל. זה מה שמאפשר להם ליצור שיקוי מהמרכיבים תוך פחות מדקה, אבל-"

 

"אבל כבר לפני מאה שנים גילו שאפשר לפרק הכנת כל שיקוי בערך לסדרה של מיזוגים של חומרי בסיס בעזרת פורמיק. אני יודעת את כל זה. גם בימינו יש להם במעבר לים עבדים שהם מאלצים אותם לעשות פורמיק כל היום והתוצאות עלובות בהתאם."

 

"בדיוק, הן עלובות לא כי קשה לעשות פורמיק כל היום, אלא כי גם בשיקוי הכי פשוט יש להם עשרים מרכיבים שונים שצריך לבצע עליהם פורמיק אלף פעמים בלי טעות אחת בסדר הפעולות. זה דורש יותר מדי ריכוז והם לא עומדים בזה. לוקחת להם שעה לבצע הכל ולעתים קרובות משהו משתבש באמצע. אלכימאי, כאמור, עושה את אותו הדבר בדקה. עם פחות מרכיבים. ומה שאני חשבתי, אחרי הניסיון הקטסטרופלי שהיה אצלנו לחקות את מה שקורה במעבר לים, הוא – מה אם במקום להתעלל בעובדים, מכונה תדאג באופן אוטומטי לסדר המרכיבים והפעולות ותבצע את הפורמיק?"

 

אליזבת חייכה את החיוך המקסים ביותר שלה, שעורר בלואיס את התחושה שמתכוונים לכרסם אותו. "אפשר לראות את המכשפשוף?" היא שאלה. "בפעם הקודמת שבה הייתי כאן לא ראיתי טוב איך הוא עובד."

 

"ואיך אני יודע שאת לא מרגלת, גברתי?" שאל לואיס. אליזבת הזעיפה פנים. "סליחה, התבדחתי! הייתי שמח אם היו גונבים את הרעיון בשלב הזה, שמישהו אחר יסבול והמלכה תרד לי מהגב". הוא מיהר לפנות אל בית המלאכה ואליזבת בעקבותיו. התה יתקרר לחלוטין, אבל הייתה פה הזדמנות להראות את המכונה! דבר כזה לא קרה כבר חצי שנה לפחות! 

 

המכשפשוף עמד לו במרכז החדר. פסל מדויק אנטומית ככל הניתן של קוסם שהזכיר בצורה חשודה את לואיס עצמו. רוב גופו היה יצוק מחתיכה אחת, אבל ידו הימנית, אפו ועין שמאל היו כולן בנויות מחלקים נעים רבים. פורמיק דרש מהן לזוז בצורה מאוד מסוימת. 

 

מאחורי הפסל עמדה קוביית ענק שהורכבה מגלגלי שיניים שנערמו על גלגלי שיניים שבתוכם נדחפו עוד גלגלי שיניים, מכל הסוגים והמינים (היו גם רכיבים שאינם גלגלי שיניים, אבל לא בעלי אותה נוכחות). לא היה לאליזבת ספק שלואיס היה מלקט שיני חלב של ילדים ומשתיל אותן על גלגל של עגלה רק כדי להוסיף עוד זן של גלגלי שיניים למכונה אלמלא הדבר היה גורם להרמת גבות בחברה – יותר מאשר הגבות שלואיס כבר הרים. 

 

מפלצת השיניים שלטה על מערך של סרטים נעים שהובילו את חומרי השיקויים אל מול המכשפשוף. מספר מוטות יצאו מתוך המכונה ונכנסו אל גבו של המכשפשוף, ובזאת הסתיימה המכונה.

 

"אין צורך במשהו שישלוט על סדר ערבוב השיקויים? הרי לכל שיקוי יש מתכון שונה" תהתה אליזבת. 

 

"זה היופי פה, אין צורך!" חייך לואיס. על הדבר הזה הוא חש גאווה באמת ובתמים. "עבור שמונה שיקויים נפוצים שונים, הצלחתי למצוא אופן פעולה יחיד של המכינה שמייצר את כולם – רק צריך לדעת איך לסדר את חומרי הגלם מראש. אני חושב שאצליח בקרוב למצוא סדר דומה עבור שלושה נוספים! רק ש… צריך מכונה גדולה יותר בשבילם. המכשפשוף הזה יכול להכין רק תה."

 

"הוא גדול." אליזבת ניסתה לבחון את קוביית הענק ולא הצליחה להבין מה הולך שם. "כמה גדול יהיה המכשפשוף האמיתי? פי שבע?"

 

"פי חמישים, כמובן."

 

"חמישים?"

 

לואיס נכנס למצב "הסבר" שכלל הרבה שימוש בידיים שהתעופפו לכל עבר מבלי להשיג שום מטרה. "שבע בריבוע. כלומר פי ארבעים ותשע בעצם. זו הכוונה שלי כשאני אומר ששביעית ממנו גמור. זה מנגנון של שביעית התהליך והתהליך ריבועי ולכן להכפיל בשבע את התהליך מכפיל את הגודל פי שבע בריבוע… אין לך מושג על מה אני מדבר, נכון?"

 

"תקשיב, לואיס, אתה איש חכם ומכיר דברים שאני לא וזה יפה מאוד ולא ממש עוזר לי כרגע. עכשיו הגיע הזמן שתקשיב לי רגע. כל הסרט הנע הזה של השיקויים שלך לא מעניין אותי." אליזבת הניחה יד על המוטות שנכנסו אל המכשפשוף. "לעומת זאת הפלא הזה של גלגלי שיניים שגורמים להפעלה של מחוות קסם – זה מעניין מאוד."

 

"אבל עלמתי היקרה, זה החלק הכי פשוט של המנגנון! פורמיק זה כל כך פשוט. שאפילו אדם כמוני שלא מבין כלום בקסם הצליח להבין איך עושים אותו." 

 

"אתה מצליח לפרמק בעצמך?" 

 

"בעצמי? חס ושלום, אין לי שום יכולות לתעל אנרגיה כמוכם. אבל היה קוסם שישב איתי כאן שבוע וכיוונן את תנועות האצבע והאף והכל בצורה מושלמת. עדיין הייתי צריך לכוון אותו מחדש כמה פעמים אבל כבר יש לי רישום מדויק של הכל ואני מסתדר לבד. אוי, כמה שהקוסם ההוא היה סבלני… המלכה שלחה אותו, את יודעת, אחרת אין סיכוי שמישהו היה מסכים לעינוי כזה".

 

"אני לא מבינה את זה. אני מבצעת קסמים בעצמי ואני לא מבינה את זה. אלו רק תנועות האצבע? אבל אלו רק סימנים, זה לא… כשאני מטילה קסם, אני מרגישה את זה. זה בוער בי. ההנחה שלי תמיד הייתה שהסימנים הללו, זה רק אמצעי העזר שלנו, הקוסמים, כדי להיכנס למצב הנפשי הנכון. הייתי בטוחה שעכשיו, כשאני אסתכל על המכונה, יהיה פה איזה קסם נוסף. משהו שפספסתי קודם והוא סוד גדול שלך. לא התכוונתי לגנוב אותו!" מלמלה במהירות כשראתה את הבעתו. "אני רוצה שיתוף פעולה! אבל אני צריכה להבין את זה. אני לא מבינה וזה משגע אותי."

 

"אין סוד גדול," אמר לואיס, "אבל את צודקת שזה לא רק תנועות. צריך אנרגיה. מה שאת מרגישה, כשאת מטילה קסמים… זה הגוף שלך שמייצר את האנרגיה הדרושה. אבל כאן יש לנו פתרון פשוט שהמציאו כבר לפני כמה עשורים – קוביות דבש נקטר." הוא פתח את הדלת הקטנה שבגבו של המכשפשוף והצביע על הקוביות שישבו שם ללא מעש. "הדבורים הללו הן קסם של ממש. אני לא יודע איך הצליחו ליצור אותן, אבל הן עושות בבטן שלהן את מה שאת עושה כשאת מטילה קסם, ולנו רק נשאר לנצל את זה. אין נקטר אצלך בבית? הייתי בטוח שלכל הקוסמים יש."

 

"אמא שלי לא ממש מסכימה לדברים כאלו. ניסיתי קצת, פעם, ולא לגמרי הבנתי את ההשפעה של זה."

 

"לי זה נותן את התחושה שאני יכול להטיל קסמים, בלי היכולת בפועל. זו הרגשה… מעניינת." לואיס חייך במבוכה. "בסדר, מספיק לדבר עלי. סיפרתי לך את כל מה שאני יודע ואשמח לשמוע מה יש לך להציע."

 

"פשוט מאוד," לרגע הזה אליזבת התכוננה היטב מראש, ועכשיו משהבינה איך המכשפשוף עובד היא הייתה משוכנעת שהיא צודקת. "במקום שגלגלי השיניים שלך ישלטו על הסדר של השיקויים, הם צריכים לשלוט על הסדר של תנועות הקסם."

"לא הבנתי. אילו תנועות קסם?"

 

"שהמכשפשוף עושה."

 

"הוא עושה רק פורמיק ואת זה הוא עושה מושלם." גאוותו של לואיס נפגעה, כמעט אוטומטית.

 

"אם הוא עושה פורמיק הוא יכול לעשות כל דבר אחר."

 

"לא נכון. הייתי צריך שבוע עבודה של קוסם כדי לכוונן את המנגנון ואני…"

 

"אתה אמרת לפני רגע! אין קוסם! הוא הלך! ואתה עדיין מכוונן! עכשיו הכל רשום אצלך! אתה לוקח את המידע הזה וממיר אותו לתנועות קסם!"

 

"כן, זה נכון."

 

"קודם הייתה לך אינפורמציה של הסדר של חומרי הגלם שנדרש כדי ליצור שיקוי. עכשיו יש לך אינפורמציה של תנועות קסם. מה ההבדל? זו עדיין אינפורמציה שמזיזה גלגלי שיניים שמזיזים… כל מני דברים שזזים!"

 

לואיס בהה בה.

 

"אלים אדירים, מה כל כך מסובך?" התרגזה אליזבת. היא השתתקה לרגע וניסתה לחשוב על מה שחסר לה כאן. "זה כמו… אריגה. לואיס, אתה יודע איך נול אריגה עובד?"

 

"יש בו חוטים ועושים איתם כל מני דברים?"

 

"אתה מהנדס, לואיס! אתה בונה מכונות! איך אתה לא יודע איך נול אריגה עובד?"

 

"אבל אני לא בונה נול כזה!" התגונן לואיס. "ואף פעם לא הייתי צריך להשתמש בו! את זה עושות… אה… פשוט לא יצא לי!" הוא גמגם והשתתק.

 

"בסדר, הרי לך הסבר קטן. בנול אריגה מתוחים הרבה חוטים באותו כיוון, קוראים להם חוטי השתי. ואנחנו מעבירים דרכם שוב ושוב חוט בכיוון מאונך להם – קוראים לו חוט הערב. הרעיון הוא שבכל פעם הערב עובר מעל חלק מחוטי השתי ומתחת לחלק אחר מביניהם ואז הוא נשאר תקוע. עד כאן ברור? עושים ימינה-שמאלה עם חוט הערב, ובין כל פעם כזו מורידים חלק מהשתי ומעלים חלק אחר שלו. ערב ימינה – שתי למטה ולמעלה – ערב שמאלה – שתי למעלה ולמטה. ברור?"

 

"אני חושב. אבל איך זה קשור?"

 

"אתה יודע איך יוצרים תבנית על האריג? חוט הערב הוא בצבע אחד והשתי בצבע אחר. אם שתי יוצא מעל ערב, קיבלנו צבע אחד. אם שתי יוצא מתחת לערב, קיבלנו צבע אחר. אז בכל פעם שבה אנחנו מעבירות את הערב, אנחנו קובעות אילו חוטי שתי להרים ואילו להוריד על פי התמונה שאנחנו רוצות שתיווצר."

 

"אבל איך אתן יודעות מה להרים ולהוריד מתוך תמונה? מה הקשר בין לראות תמונה ובין לדעת עבור אוסף חוטים איזה להרים ולהוריד?"

 

"יש לנו קסם שעוזר לנו, לואיס, אבל מכונה הייתה יכולה לעשות את זה באותה מידע. התמונה היא בסך הכל מידע, סימנים. אפשר לתרגם אותה לכל מערכת סימנים שהמכונה שלך יודעת להתמודד איתה, ואז היא תדע מה להרים ולהוריד באופן אוטומטי. אבל אנחנו כבר מסתדרות יפה עם אריגה. מה שאני אומרת הוא שאפשר לעשות את זה עם קסמים. הקסם הוא תמונה יפה על בד, אבל בסופו של דבר הוא נבנה מהרבה שינויים קטנים בחוטי השתי בזמן שחוט הערב נע ימינה ושמאלה. רק צריך לייצר את התמונה במערכת סימנים שהמכונה שלך תדע להתמודד איתה."

 

לואיס הרגיש כאילו בטנו התרוקנה לחלוטין לפתע והתמלאה בתחושת אימה, מבלי להבין ממה הוא פוחד בעצם. "את… אני חושב שאת צודקת. אני יכול להפוך את זה לאוטומטי ולאפשר למכשפשוף לעשות דברים אחרים. בחיי!" ההתלהבות לפתע גאתה בקולו, "זה כל כך הרבה יותר טוב מעוד כמה שיקויים! אני חייב ללכת אל שולחן העבודה שלי, עכשיו!"

 

אליזבת בהתה בו. זה הלך טוב, אולי אפילו טוב מדי. "היי! אל תשכח אותי! אתה עדיין צריך מישהי שתלמד אותך את התנועות!"

 

*******

 

אליזבת נזכרה בפגישה ההיא שלה עם לואיס. אז הוא היה מתוח כמו קפיץ, פיזית ונפשית כאחד. עכשיו היא יכלה להבין את זה; שניהם היו מתוחים כך. 

 

עברו כמעט שנתיים. המכשפשוף כבר לא תפס את המקום במרכז בית המלאכה; המנגנון שלו פורק ונבנה מחדש. כעת ניצב במקומו פסל גדול ומפורט בהרבה, עם מכונה אדירה חדשה מאחוריו ושלל מוטות שנכנסו אל גבה במקומות שונים ומשונים. ליד הפסל עמדה המלכה לצד פמלייתה, וסקרה אותו בעיניים מצומצמות. עיניים, כך חשבה אליזבת, של מי שמחצית ממלאכת יומה היא להגיד לאנשים שיחדלו מלהטריד אותה בשטויות שלהם. 

 

"ואתם קוראים לדבר הזה 'המכשפשופה'?" תמהה המלכה. 

 

"כן הוד מעלתך. רצינו שלא ליצור בלבול עם המכונה הקודמת שעובדת בצורה דומה אבל גם שונה מאוד."

 

המלכה התבוננה על אליזבת בעיון. "הפנים שלה די דומות לשלך. יפות!" 

 

"תודה, הוד מעלתך."

 

"אבל…" מבטה חזר אל המכשפשופה ונע כלפי מטה. "זה לא מסתדר לי כל כך עם מה שקורה כאן. האם זה היה הכרחי לעשות את זה?"

 

לואיס התערב במהירות. "ניסינו דברים אחרים במקום זה והם לא עבדו. בסופו של דבר אנחנו מתבססים על ידע קיים והאנושות די התפתחה להתבסס על קסמים שמשתמשים ב… זה. "

 

"אני מבינה, אבל השילוב הזה עם הפנים…"

 

"בשלב שבו הבנו שתהיה בעיה הפנים כבר היו מוכנות, וזה החלק הכי מורכב ועדין במכונה. אין לי תקציב לשנות את זה כרגע." חזר לואיס בצורה מושלמת על השקר שאליזבת המציאה כשהתעקשה ליצור את המכונה בצורה הזו.

 

המלכה בחנה את הפסל בפנים עקומות לרגע נוסף אחד ואז נראה היה שהשלימה עם הרעיון. 

 

מכשול אחד עבר, נותרה הבעיה האמיתית. 

 

"אפשר לראות אותה בפעולה?" ביקשה המלכה. אליזבת הייתה מוכנה. "בוודאי, הנה למשל כיצד מדליקים אש." היא ניגשה במהירות אל צדה של המפלצת שמאחורי המכשפשופה עם גליל הכרטיסיות בידה, הכניסה אותו לחריץ ומשכה בידית שבצד. הכרטיסיות נמשכו אל תוך המכונה אחת אחרי השניה ויצאו מצדה השני, ובינתיים התחוללה מהומת אלים בתוך המכונה הגדולה שרעשה וקרקשה והניעה את המוטות שנכנסים אל המכשפשופה. וראו זה פלא – המכשפשופה עצמה לא רעשה וקרקשה אלא הניעה את ידיה ורגליה בחן ובטוב טעם ובדיון עילאי, ולפתע הופיעה להבה על ידה המושטת, בערה למשך כחצי דקה, והתפוגגה.

 

המלכה הסתכלה על ההתרחשות בעונג לא מבוטל. "זה יפהפה" היא אמרה בחיוך. "אבל אני מודה שזו נראית לי כמו טרחה גדולה למדי כדי להדליק אש, הלא כן?" היא חזרה בעצמה בקלילות לא פחותה על התנועות ואש צצה בידה מייד, ונעלמה. "זה קסם חביב, והוא בהחלט מועיל אם אדם מוצא את עצמו נטול גפרורים, אבל הרי לא נביא מכונה שלמה בשביל זה."

 

"כן, ובכן, זוהי רק הדגמה של אופן פעולת המכונה; הוכחת היתכנות, אם תרצי." מלמל לואיס. נימת קולו לא חמקה מאוזני המלכה.

 

"ובכן, מה עוד תוכלו להדגים לי? אש כבר יש, אז גם מים בוודאי יהיו. וקרח, אתם בוודאי תצליחו להקפיא משהו. ואם אני אשים פה מטבע תדעו לגרום לו לרחף ואולי אפילו תוכלו להראות לי ברק קטן ולא מזיק. או שתצבעו בד, או שתרקחו לי שיקוי נחמד מאלו שהמכשפשוף הקודם כבר ידע ליצור."

 

אליזבת הנהנה. היו לה כרטיסיות מוכנות עבור כל הדברים הללו, ולא עבור יותר מדי דברים אחרים. המלכה הבינה אותה טוב, טוב מדי.

 

"צלילים, אתם יכולים להפיק? לא סתם רעשים, אלא נאמר כמו פסנתר."

 

"להגביר, אנחנו מסוגלים להגביר צלילים." אמרה אליזבת. "אי אפשר להפיק צלילים ברמת השליטה שיש לפסנתר, אין קסם בשביל זה."

 

"האמנם?" פנתה אליה המלכה. "אין קסם? אני חושבת שיש לנו אנשים שעובדים על זה בימים אלו ממש. אבל אני לא בטוחה שיהיה יעיל יותר להשתמש במכונה לשם כך. אם כן, מה שאגיד לכם עתה תלוי בשאלה האם תוכלו להראות לי כאן קסם אמיתי ממש."

 

השתררה שתיקה.

 

"גלגלי השיניים…" התחיל לואיס אחרי שהשתיקה נהייתה בלתי נסבלת.

 

"הו, אני מכירה את גלגלי השיניים שלך, לואיס. האמן לי, אני בעדך, אבל לקנות את גלגלי השיניים במידות ובכמות שנזקקת לה בשביל המכונה הקודמת כבר היה מרושש את הממלכה, והרשה לי לנחש שכדי לנצל את מלוא הפוטנציאל של המכונה החדשה שלך תזדקק ליותר."

 

השתיקה נמשכה.

 

המלכה פנתה אל אליזבת. "אמרי לי משהו ילדתי. שמעתי את הסיפור על כך שהמצאת את המכונה הזו מכיוון שרצית להצמיח כנפיים לסוס שלך?"

 

אליזבת לא זכרה שסיפרה את הסיפור הזה לאיש. "מאיפה את יודעת?" היא שאלה בתדהמה.

 

"הו, אני יודעת הכל," אמרה המלכה תוך שאליזבת פולטת איזה "הוד מעלתך" מבועת לאמצע דבריה. "זה מעניין. כשלואיס התחיל לדבר על ההמצאות שלו הוא השתמש במילים גדולות. עד כמה זה ייטיב עם פשוטי העם, כמה זה יקדם את העולם קדימה. ואצלך? את רוצה סוס מעופף. בזמן שלרוב האנשים אין סוס בכלל. או אוכל בכמות סבירה."

 

לזה אליזבת לא ציפתה. "את צודקת, הוד מעלתך. אבל אני מאמינה שזה כן יוכל לסייע… כלומר, יש דרכים…"

 

"יש דרכים. לא חשבת עליהן עד היום אבל אני מאמינה שמעכשיו תחשבי עליהן, נכון? בסדר, לא נתעכב על זה כעת. מה שחשוב הוא: להצמיח כנפיים לסוס זה קסם אמיתי. המכונה הזו שלך, היא מסוגלת לבצע אותו? כבר אפשר לראות את כנפי הסוס? לסוס שלך שלום, דרך אגב?"

 

"הסוס שלי… הסוס בסדר גמור." מלמלה אליזבת בחולשה. "המכונה- המכונה לא מסוגלת להצמיח לו כנפיים. כרגע. אולי. אבל חכי רגע…" היא החלה לפשפש בערימת הכרטיסיות "חכי רגע, הוד מעלתך… אה, הנה זה!" היא שלפה סדרת כרטיסיות עבה במיוחד. "זה הקסם. אם כל הרכיבים של המכונה יהיו מוכנים נוכל להפעיל אותו. זה למעשה הקסם הראשון שבניתי."

 

המלכה התבוננה בכרטיסיות. כל כרטיסיה כללה שש שורות ובכל שורה עשרים עמודים, ובכולן סימנים קטנים, מאויירים בקפידה. "זה יפהפה. את ציירת את כל זה?"

 

"רק סקיצה גסה, אחר כך הלכנו לבית דפוס שיצר את זה בשבילנו."

 

"אבל למכונה שלכם אין חוש אסתטי. מה הטעם באיורים כאלו? כדי לסמן משהו למכונה לא מספיק שיהיה איזה כתם גדול שהמכונה יכולה לראות, או יכולה להבחין בהיעדרו?"

 

"ניסינו בהתחלה, אבל הכרטיסיות היו גדולות מדי. צריך לשלוט על ניואנסים קטנים. האיורים הללו מרכזים יותר מידע בבת אחת. וחוץ מזה, ככה הרבה יותר קל לקרוא אותם ולהכניס תיקונים אם צריך – אני מאמינה שגם אחרים יוכלו לבנות קסמים כמוני בצורה הזו, אם ילמדו את השפה. סגנון האיור באמת קצת סיבך את המכונה – לואיס שבר את הראש על האופן שבו היא תצליח לקרוא אותם…"

 

"ואני מבינה שהצלחת, לואיס" המלכה פנתה שוב אליו, "אבל תגיד לי שבשביל לקרוא ולהפעיל את כל הסימנים אתה זקוק לעוד גלגלי שיניים. כן, אני חושב שהבנתי את העניין. אז יש לי סיכום קצר עבורכם: אני רוצה שתבואו לבקר אותי בארמון, אבל לא באותו יום. ראשית אתה, לואיס: לא אמשיך לתמוך בפרויקט היפה הזה שלך ולא אתן לך עוד גלגלי שיניים אבל שמור את המכשפשופה הזו כי אני בטוחה שיום אחד יהיה לה מקום של כבוד במוזיאון. בנוסף, אני ממליצה לך לעזוב לגמרי את האמונה בגלגלי השיניים ולחכות ליום שבו ימציאו משהו טוב יותר מהם. לגבי החוב שלך אלי – הוא בטל ומבוטל, אך תצטרך לעבוד עבור זה. נדבר יותר כאשר תבוא לארמון; אני מאוד מעוניינת במנגנון קריאת הכרטיסיות הזה שפיתחת. יש לי כמה רעיונות לאופן שבו נוכל להשתמש בו."

 

גלגלי השיניים שבראשו של לואיס החלו להסתובב ללא שליטה.

 

"באשר אלייך, ילדתי" פנתה המלכה אל אליזבת. "אינך זקוקה למכונה של לואיס כדי ליצור עוד כרטיסיות יפות כאלו, נכון? עצתי לך היא שתמשיכי ליצור אותן, והן יחכו ליום שבו העולם יהיה מוכן אליהן. ואולי אחרים יצטרפו אלייך כפי שקיווית. לא, זו לא הסיבה שבגללה אני רוצה שתבקרי אותי בארמון; אני רוצה שתבקרי כי אני חושבת שאוכל לעזור לך לגבי עניין הסוס והכנפיים."

 

"הוד מעלתך, באמת שאין צורך לשלוח קוסם רק כדי להצמיח…"

 

"אני לא מתכננת לשלוח איש, אלא ללמד אותך איך עושים את זה. מהאופן שבו המכונה בנויה אני מבינה שחשבת שחסר לך איבר רלוונטי בשביל קסמים מסוימים; אבל תתפלאי לגלות אילו סודות מסוימים מתגלים לפתע בנוגע ללחשים ולאופן הביצוע שלהם כאשר המלך מת ומותיר אחריו בת יחידה."

 

**********

 

הסוס התעופף מעל לכרי הדשא הירוקים, האגמים התכולים והגבעות התלולות. בעלי החיים הקטנים נסו מפניו, הילדים בשדות עצרו להרים את מבטם ולהסתכל בו בפליאה, תחושת המהירות הייתה משכרת ממש. כל רכיבה על הסוס הזה הייתה חוויה בלתי נשכחת.

 

לליידי אליזבת זה לא הספיק. כרטיסיות הסימנים קראו לה.